ניו יורק, ניו יורק (או: סיכום אוגוסט)
כן, שוב ניו יורק, בפעם השנייה תוך חודשיים.
- סייפרס היל
זאת הפעם הראשונה שאני מגיע לעיר באוגוסט, וזאת הפעם הראשונה שאני ישן בשכונה שטרם עברה ג'נטריפיקציה.
הגעתי לדירה בערב הראשון, חיפשתי בתי קפה לקראת הבוקר, ואז קלטתי – אין כאן בתי קפה!
זה בעצם אחד הסימנים המובהקים לכך שהשכונה עדיין לא "נכבשה".
הסתקרנתי מאוד לקראת החוויה הזאת, והאמת שכבר בתוך יום-יומיים עפתי על זה.
בשישי בערב, ועוד יותר בשבת בערב, התושבים יוצאים לרחובות לחגוג. מוציאים רמקולים, כיסאות ושולחנות, גריל פחמים, ויאללה מסיבה. מוזיקה, זיקוקים, משחקים, והכל בהתארגנות מקומית ספונטנית. ככה זה בכל סופ"ש בחודשי הקיץ. מהמם.
לפחות פעמיים נכנסתי לקחת אוכל מוכן מאחת המסעדות המקומיות. טעים, מעניין, וחצי מחיר ממרכז העיר…
- משיחותיי עם מוסלמים
בסייפרס היל יש אוכלוסיה מוסלמית דומיננטית.
באחד הלילות נכנסתי לחנות מכולת שפתוחה 24/7. הם לא רגילים לפרצופים לא מוכרים בשכונה, בטח בשעות הלילה.
"אתה מוסלמי?" שאל אותי המוכר.
"לא" עניתי.
"שאלתי כי אתה נראה מוסלמי", הוא הסביר.
"אני יודע", אמרתי, "הסבים והסבתות שלי נולדו בתימן, אבל הם יהודים, לא מוסלמים".
"אז אנחנו כמו אחים, כמו בני דודים", הוא התלהב.
"אכן" השבתי. שילמתי, בירכתי אותו לשלום והלכתי לדירה.
- משיחותיי עם יהודים
באחד הימים הייתה לי חצי שעה פנויה בין הסיור הראשון לסיור השני.
אני נכנס לסטארבקס ברחוב 58 ומיד סורק את המקום כדי לוודא שיש לי מקום ישיבה פנוי למנוחה קצרה עם קפה קר.
באחד הכיסאות יושב אדם לבן ומיוזע כבן 50-55. אני מיד מבחין שעל השולחן שלפניו לא מונח דבר.
מבטינו נפגשים והוא מיד שואל אותי בעברית (!!!), "אתה מדבר עברית?".
"כן", אני עונה, "מה אתה צריך?".
"אני גר בבוסטון", הוא מספר, "הגעתי לפה לריאיון עבודה וגנבו לי את הארנק עם כל הכסף וכרטיסי האשראי".
"תשמע", אני אומר, "אין לי אפילו דולר אחד במזומן, אני משתמש רק בגוגל וולט. לא יודע אם יש לי איך לעזור".
הוא מסמן עם היד בהבנה ואומר, "אני מבין, הכל בסדר".
הצעתי לו ללכת לחב"ד בשדרה החמישית ואולי לנסות לקבל שם עזרה, אבל לדבריו הוא כבר היה שם ופשוט היה סגור.
שאלתי אותו אם הוא רוצה שאקנה לו לשתות, ולבקשתו קניתי לו אספרסו ובקבוק מים קרים.
נעמדנו יחד לחכות לשתיה ובכמה דקות האלה הוא ביקש להבין מה קורה בישראל בתקופה הזאת.
ניסיתי לתמצת לו את האירועים, והוא בתגובה התחיל לקלל בעברית ובקול רם כל מיני גורמים בפוליטיקה האמריקאית שלתפיסתו מתערבים בכל מערכת פוליטית בעולם, כולל בישראל. היה משעשע.
קיבלנו את השתייה, הוא לקח את הקפה ואת המים, אמר תודה ויצא לדרכו.
- בדפורד-סטייבסנט
לפני חודשיים ישנתי בבד-סטיי, כפי שהיא מכונה פה, שכונה שבעבר ידעה ימים קשוחים ואילו כעת נמצאת בעיצומו של התהליך.
היא ממוקמת בברוקלין, בדיוק בין הקווים החומים (J/Z/M) לקווים הכחולים (A/C) של הסאבווי, ויש בה המון בתי קפה, מסעדות ואוכלוסיה מעניינת ומגוונת כמו שמתבקש שיקרה בתהליכי ג'נטריפיקציה בעיר כמו ניו יורק.
באחד הבקרים ישבתי כחצי שעה בבית קפה בשכונה, ולגבי כחצי מהמבקרים התקשיתי להבין אם מדובר בגברים או נשים. אולי צריך להמציא מושג חדש ומעודכן – ג'נדריפיקיציה.
- על צבעים, חולצות ודעות קדומות
אף פעם לא הייתה לי תחושת חוסר ביטחון בניו יורק, ותמיד תהיתי אם זה בגלל שאני דווקא מאלה שיוצרים את התחושה הזאת לאחרים. באחד הלילות בביקור הקודם, בעת שהלכתי מתחנת הסאבווי לכיוון הדירה בבד-סטיי, הלך בכיוון הנגדי בחור לבן. מספר מטרים לפני שחצינו האחד את דרכו של השני הוא אמר לי בקול "I like your shirt". הודיתי לו והמשכנו ללכת כל אחד לדרכו. אוקיי, באמת יש סיבה לאהוב את החולצות שלי, הן מהממות, אבל קיבלתי תשובה לתהייה הנ"ל…
- דאונטאון ברוקלין
טוב זאת לא הפעם הראשונה שאני מספר כמה אני אוהב את האזור הזה, אבל וואו, בכל ביקור אני מתלהב ממנו יותר.
רחובות יפהפיים, בניינים מרהיבים, אווירה שכונתית, ומצד שני גורדי שחקים שעלולים לרגע לבלבל אותך כאילו זאת מנהטן. יש פה גם אוכל טעים, קפה מעולה (ראו בסעיף הבא), שוק אוכל מגוון ומהנה, חנויות מיוחדות, סניפים של כל הרשתות הגדולות והמוכרות כדי שחלילה לא יישאר לכם סנט אחד בכיס, ואפילו סניף גדול של פרימרק שנפתח לפני כמה חודשים (לא שנכנסתי…).
בנוסף, הגישה משם קלה ומהירה לשכונת ברוקלין הייטס המהממת ולטיילת שמשקיפה למנהטן ומסתיימת בדמבו.
בקיצור, אחלה אזור "ללכת לאיבוד" בו, כמו שמטיילים רבים כל כך אוהבים, או פשוט לשלב אותו עם יום ביקור בברוקלין, במיוחד אם זאת לא הפעם הראשונה שלכם בעיר.
- קפה
יש איזה מיתוס רב-שנים שאין בניו יורק קפה טוב.
ובכן, נכון שבאחת הפעמים שביקשתי Iced Latte קיבלתי המון Ice ומעט Latte (אבל זה לפעמים קורה גם בישראל), ואני מסכים שהקפה בתל אביב מעולה, ואני מסכים שאם תבקש Coffee סתם ככה בניו יורק כנראה תקבל אמריקנו דלוח, ואני מסכים שהקפה בסטארבקס בינוני ביום טוב וגם זה בתנאי שהבריסטה יודע מה הוא עושה, ובכל זאת, עם קצת מאמץ תוכלו לשתות קפה טוב גם בניו יורק.
קודם כל, כדי לקבל קפה שקרוב ככל שניתן להפוך שאתם רגילים אליו, בקשו Latte Whole Milk, או Cappuccino Whole Milk אם אתם מעדיפים את הקפה שלכם מעט חזק יותר.
החלק המבאס הוא שבשונה מתל אביב, בניו יורק צריך לחפש את הקפה הטוב והוא כנראה לא סתם ככה יזדמן לכם על הדרך. אז אם אתם במקרה מגיעים לשוגר היל, מוזמנים להיכנס ל-Sugar Hill Cafe, ואם אתם מבקרים בצ'יינה טאון, מוזמנים להיכנס ל-Sawada Coffee (אם תמצאו את הכניסה בכלל…), ואם קפצתם לוויליאמסבורג, אל תוותרו על הלאטה התימני המהמם והיקר בהגזמה ב-Qahwah House, ואם תקשיבו לעצתי ותשוטטו בדאונטאון ברוקלין, כנסו גם ל-The Little Sweet Café בשכונה הסמוכה.
- רד הוק
המזל הגדול של השכונה הזאת היא שהסאבווי לא עובר ממש במרכזה, אז קצת מסורבל להגיע אליה.
זאת הסיבה שהיא אף פעם לא תהפוך ל"וויליאמסבורג הבאה".
מעבר לזה יש לה הכל…
היא מהממת, שקטה במיוחד, עם בתי קפה אופנתיים, טיילת ירוקה, נוף למנהטן ולפסל החירות ואפילו יקב או שניים.
לא מיועד למבקרים בעיר בפעם הראשונה, אבל אם אתם כבר מתקדמים קפצו לביקור.
- זכיתי בלוטו!
בכל פעם שאני בניו יורק אני ממלא לוטו אמריקאי. יש שתי הגרלות שבהן גם תיירים יכולים לזכות, ומה אכפת לי לפנטז על איזה פרס מופרך של כמה מאות מיליוני דולרים?
אז בפעם הראשונה זכיתי!
אבל לא, לא בהגרלות הלוטו אלא ב-Broadway Lottery…
וגם לא למלך האריות או לאלאדין המבוקשים, אלא ל-Once Upon A Time One More Time שמבוסס של שירי בריטני ספירס, אבל העיקר שזכיתי.
אני מודה שלא בדיוק גדלתי על השירים של בריטני, ובכל זאת היה נוסטלגי ומהנה מאוד.
אגב, המופע הזה חדש יחסית ומשווע לקהל, לכן לא מאוד מסובך להשיג אליו כרטיסים זולים יחסית.
מומלץ במיוחד למתבגרי שנות ה-90…
- סיורים
לפעמים הדברים לא קורים כמו שרצית.
סבב הסיורים ביוני היה הצלחה אדירה עבורי והוא התעלה מעל ומעבר לתחזיות הכי אופטימיות שלי, אבל סבב הסיורים באוגוסט היה שונה.
ככל שהתקרב מועד הטיסה נהייתי מוטרד יותר ויותר. למה אין לי רישומים?
רק אחרי כמה ימים בעיר התכתבתי עם אחת המדריכות הותיקות והסתבר לי שההימור שלי על אוגוסט היה שגוי. זה לא חודש טוב לסיורים בעיר. אנשים נרתעים מהחום והלחות, וכנראה שגם ההרכב הממוצע של המטיילים בחודש הזה הוא כזה שפחות מחפש סיורים מודרכים.
מצד שני, נהניתי מהביקור הזה מאוד. אני ממש אוהב סיורים בהרכבים מצומצמים יחסית. זה מאפשר להכיר את האנשים ולפתח שיח הרבה יותר אישי, ובנוסף, אם ביוני לא הספקתי כלום, הרי שבסיבוב הזה היה לי המון זמן פנוי שאפשר לי "להתעלף" על העיר כמו אני אוהב ולהשלים את כל הפערים שנוצרו לי מאז הביקור בשנה שעברה.
- דצמבר
מת על דצמבר בניו יורק, וגם את זה כתבתי כבר לא מעט פעמים. העצים, האורות, החנוכיות, השירים, הקור, האווירה החגיגית, אני רק כותב את המילים האלה וכבר מתרגש!
הביקור הבא מתוכנן לדצמבר, הפעם בצורת חופשה זוגית.
אציע מספר מוגבל מאוד של סיורים ואם אתם רוצים להצטרף מוזמנים לשלוח הודעה.
אני כל כך מחכה לזה מכל הסיבות הנכונות